איטום קריסטלי או איטום בלחץ שלילי – מה ההבדל ואיך בוחרים את הפתרון המתאים?

חדירת מים למבנה יכולה להיראות מבחוץ כמו בעיה פשוטה של רטיבות, אך בפועל קיימים סוגים שונים של כשלים ומצבים הדורשים פתרונות שונים. אחד ההבדלים החשובים הוא בין איטום המבנה מהצד שממנו מגיעים המים לבין מצב שבו אין גישה לצד החיצוני ונדרש לבצע את האיטום מתוך המבנה, בזמן שהמים מפעילים לחץ מהצד השני.

במקרים כאלה עולה לא פעם השאלה: האם להשתמש באיטום קריסטלי, או שנדרשת מערכת שתוכננה במיוחד לעבודה בתנאים של לחץ מים שלילי?

כדי לבחור נכון, חשוב להבין כיצד כל אחת מהטכנולוגיות פועלת ומהם התנאים שבהם היא מיועדת לשימוש.

מהו איטום קריסטלי?

איטום קריסטלי מבוסס על רכיבים פעילים המגיבים עם הלחות הקיימת בבטון. בתהליך נוצרים חומרים בלתי מסיסים בתוך המערכת הנימית והנקבובית של הבטון ובמיקרו–סדקים, וכך מצטמצמת האפשרות למעבר מים דרך התשתית.

זהו פתרון שיכול להיות יעיל ביישומים המתאימים לו, במיוחד כאשר המטרה היא להפחית את חדירות הבטון למים.

עם זאת, עצם קיומה של רטיבות אינו מספר לנו את כל הסיפור. אחד הנתונים החשובים ביותר בתכנון הטיפול הוא מאיזה כיוון מגיעים המים ואיזה לחץ הם מפעילים על מערכת האיטום.

מהו לחץ מים שלילי?

במערכת איטום אידיאלית נרצה בדרך כלל לעצור את המים מהצד שממנו הם מגיעים, לפני שהם חודרים אל תוך האלמנט.

אבל במבנים קיימים זה לא תמיד אפשרי.

דוגמה נפוצה היא מרתף שקירותיו נמצאים במגע עם הקרקע. אם מים מגיעים מהקרקע אל הקיר, אך אין אפשרות לחפור מסביב למבנה ולחשוף את הצד החיצוני שלו, הטיפול עשוי להתבצע מתוך המרתף.

במצב כזה המים נמצאים למעשה מאחורי שכבת האיטום ומפעילים עליה לחץ לכיוון פנים המבנה. זהו מצב של לחץ הידרוסטטי שלילי, או לחץ נגדי.

האתגר כאן שונה מאיטום רגיל: מערכת האיטום צריכה להישאר מחוברת לתשתית ולעמוד בלחץ שמגיע מהצד ההפוך לשכבה המיושמת.

איפה נפגשים עם הצורך באיטום בלחץ שלילי?

הצורך נפוץ במיוחד באלמנטים הנמצאים מתחת לפני הקרקע או במקומות שבהם קיימת חשיפה קבועה למים.

לדוגמה:

●        מרתפים וחללים תת–קרקעיים

●        חניונים תת–קרקעיים

●        פירי מעליות

●        קירות כנגד קרקע

●        בריכות שחייה

●        מאגרי מים

●        רצפות ותשתיות החשופות לרטיבות מהצד האחורי

במקרים כאלה לא תמיד קיימת גישה מעשית או כלכלית לצד שממנו חודרים המים. לכן נדרש לעיתים לבצע את הטיפול מתוך המבנה עצמו, אף שהמים ממשיכים להפעיל לחץ מהצד השני.

אז מה ההבדל בין איטום קריסטלי לאיטום בלחץ שלילי?

חשוב להבהיר שלא מדובר בהכרח בשתי טכנולוגיות שמתחרות זו בזו.

איטום קריסטלי פועל באמצעות תגובה בתוך המערכת הנימית והנקבובית של הבטון ומטרתו להקטין את חדירות הבטון למים ביישומים המתאימים.

לעומתו, מערכת ייעודית לאיטום בלחץ שלילי צריכה לתת מענה גם ליכולת ההיצמדות לתשתית ולעמידה בלחץ מים שמופעל מהצד הנגדי לשכבת האיטום.

לכן השאלה אינה רק "איזה חומר אוטם טוב יותר?", אלא איזה מנגנון פעולה ומערכת מתאימים לתנאים שקיימים במבנה הספציפי.

פתרון אפוקסי צמנטי ללחץ מים שלילי של חברת ווינקלר

כאשר נדרש פתרון שמיועד לעבודה בתנאים כאלה, אחת האפשרויות היא שימוש במערכת אפוקסי–צמנטית.

ווינפוקס צמנט טיקסו-WINPOX CEMENT TIXO של ווינקלר איטליה הוא חומר אפוקסי–צמנטי תלת–רכיבי, המתאים גם ליישום על תשתיות צמנטיות לחות ומיועד ליצור שכבת איטום העמידה הן בלחץ מים חיובי והן בלחץ מים שלילי.

המערכת נבדקה לעמידות בלחץ הידרוסטטי שלילי של עד 7 בר, בהתאם לתקן המצוין במסמכי המוצר.

למה ההידבקות לתשתית חשובה כל כך?

כאשר מים דוחפים את שכבת האיטום מהצד האחורי, לא מספיק שהחומר עצמו יהיה בעל תכונות איטום.

מערכת האיטום צריכה להיות מתאימה לתשתית ולתנאים הקיימים בשטח. מצב התשתית, הלחות, הכנת השטח, אופן היישום ועובי השכבות יכולים כולם להשפיע על התוצאה.

חומר האיטום ווינפוקס צמנט טיקסו– WINPOX CEMENT TIXO מיושם בשתי שכבות, בצריכה משוערת של כ-2.2 ק"ג למ"ר לכל שכבה, בהתאם למפרט היישום.

כמו בכל מערכת איטום מקצועית, יש לבצע את העבודה בהתאם לדף הנתונים הטכני העדכני של היצרן ולא להתייחס לנתון אחד במנותק משאר דרישות היישום.

האם זה אומר שאיטום קריסטלי אינו מתאים ללחץ שלילי?

לא.

וזו נקודה חשובה במיוחד, משום שהבחירה אינה צריכה להתבסס על חלוקה פשטנית של "טכנולוגיה טובה" מול "טכנולוגיה פחות טובה".

גם לווינקלר קיימת טכנולוגיה צמנטית בעלת פעולה קריסטלית סופר אוסמווין- SUPER המיועדת, בין היתר, לאיטום מבנים החשופים ללחץ מים שלילי.

העובדה שקיימים פתרונות המבוססים על טכנולוגיות שונות מדגישה מדוע חשוב להתאים את מערכת האיטום לבעיה ולא לבחור חומר רק על סמך הכותרת או סוג הטכנולוגיה.

איך בוחרים את שיטת האיטום המתאימה?

לפני בחירת חומר או מערכת כדאי להבין קודם את תנאי המבנה.

יש לבדוק מהו מקור חדירת המים, מאיזה צד ניתן לבצע את העבודה, האם מדובר ברטיבות מקומית או בבעיה רחבה יותר, מה מצב הבטון והתשתית והאם קיים לחץ מים פעיל.

במבנים תת–קרקעיים חשוב במיוחד לבחון גם את נקודות החיבור בין קירות לרצפה, מעברי צנרת, סדקים, תפרים ואזורים נוספים שבהם מים יכולים למצוא דרך אל תוך המבנה.

אם קיימת אפשרות להגיע לצד שממנו חודרים המים, ייתכן שניתן יהיה לטפל בבעיה כבר שם. כאשר הגישה אינה אפשרית והטיפול חייב להתבצע מהצד הפנימי, נדרשת מערכת שמתאימה לתנאי האיטום וללחץ הקיים. 

לא כל חדירת מים פותרים באותה הדרך

איטום קריסטלי ואיטום בלחץ שלילי אינם בהכרח שני פתרונות שצריך לבחור ביניהם באופן אוטומטי. קיימות טכנולוגיות שונות, ולכל אחת מהן מאפיינים ויישומים מתאימים.

במצבים שבהם קיימת רטיבות משמעותית או לחץ הידרוסטטי מהצד הנגדי לשכבת האיטום, חשוב במיוחד לבדוק לא רק האם החומר מוגדר כחומר איטום, אלא האם המערכת הספציפית תוכננה ונבדקה לתנאים שבהם היא עומדת לפעול.

לכן, לפני טיפול במרתף, פיר מעלית, קיר תת–קרקעי או מבנה אחר הסובל מחדירת מים, כדאי לאבחן תחילה את מקור הבעיה ואת כיוון הלחץ ורק לאחר מכן לבחור את מערכת האיטום המתאימה.